עבירות זנות ותועבה

 

ראשית יצוין, כי בדין הישראלי אין הגדרה ברורה למושג זנות. ניתן לומר, כי באופן כללי, חוק העונשין מגדיר מעשה זנות כמעשה של שימוש בגוף האישה, בתשלום, וזאת לשם סיפוק היצר המיני, בכל דרך שהיא ובלבד שנעשה מגע עם גוף האישה. העיסוק בזנות לא מהווה עבירה פלילית כשלעצמו, אולם, מעשים המובילים אישה לעסוק בזנות, כגון: שידול לזנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או החזקת מקום לשם זנות, הינם אסורים על פי חוק. יש לזכור, כי כוונת המחוקק אינה מכוונת בד"כ כנגד העוסקות במתן שירותי המין, אלא כנגד סרסור בנשים.

 

החוק "היבש" מתייחס בחומרה רבה למה שנקרא "עבירות זנות ותועבה", ולרוב נקבע לגביהן עונש מאסר ממושך. תחת ההגדרה של עבירות זנות ותועבה נכללים מספר תחומים, המחולקים  לקטגוריות. נבחן תחילה את סיווג העבירות בתחום ואת העונשים הקבועים בגינן בחוק:

 

עבירות סרסרות

• העוסק בסרסרות הוא מי שמחייתו כולה או מקצתה באופן קבוע או זמני מתקיים על רווחי הזונה או מי שבאופן מודע מקבל את האתנן בעד מעשה זנות. לא מדובר בהכרח במי שכל מחייתו בנויה על רווחיה של הזונה, ומספיק שפרנסתו תהיה מורכבת בחלקה מרווחיה של זונה להעיד על סרסרות. עונש על עבירות סרסרות הוא עד חמש שנות מאסר.

 

עבירות שידול

• המעשה של שידול אדם למעשי זנות מוגדר כמעשה מכוון שנועד לגרום לאישה לעשיית מעשה זנות. העבירה מוגדרת כמעשה של ניצול גוף האישי בתשלום לצורך מטרת סיפוק, ובמסגרת זו נכללים כל הדרכים המובילות לסיפוק מיני. העונש שנקבע לעבירה זו הוא חמש שנות מאסר.

• שידול אדם לידי זנות פירושו שהמעשה נעשה באורח קבע, מכאן שעיסוק בזנות מוגדר כפעילות קבועה בעלת אופי של תעסוקה. העונש שנקבע בגין עבירה זו הוא שבע שנות מאסר. "ייבוא" זנות לארץ מוגדר כנסיבה מחמירה לעבירה, ונדרשת הובלה להעתקת מקום מגוריה הקבוע של האשה ש"יובאה" וכוונה להביאה לכדי עיסוק בזנות.

 

עבירת "החזקת מקום לשם זנות"

 

זוהי העבירה הנפוצה באכיפתה "בתחום". סעיף 204 לחוק העונשין מגדיר את העבירה של "החזקת מקום לשם זנות". על פי ההגדרה הקבועה בחוק, ניהול או החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, מהווה עבירה, אשר העונש המרבי שנקבע בגינה הינו חמש שנות מאסר. גם במקרים בהם אדם משכיר מקום ביודעין שאותו מקום משמש לצורך מעשי זנות, או שאינו עוצר את השכרתו של מקום גם כשנודע לו שמקום זה מיועד לצורך מעשה זנות יהיה ניתן להאשימו בעבירה. מקום מוגדר ככל מקום, לא רק מבנה, ועשוי להיות גם כלי רכב לצורך העניין. העונש שנקבע לעבירה זו הוא עד שישה חודשי מאסר.

 

 

סעיף החוק אינו מגדיר במפורש מהי החזקה, או מהו ניהול מקום לשם זנות. הגישה הרווחת בפסיקה הינה כי יש לפרש את המושג בפרשנות "מרחיבה".

 

בע"פ 2249/92 הרצל גביזון נ' מדינת ישראל, השופט ברק קבע כי משמעותו המשפטית של המונח "מחזיק או מנהל מקום" תקבע על פי תכליתו, כשתכלית זו הינה, בעיקר, הרצון למגר את התופעה של סרסרות בזנות.

 

במסגרת גישה זו נקבע כי לשם הוכחת העבירה, די בקביעה שמי ששולט על מקום וקובע את סדריו, מנהל אותו. בפסקי דין נוספים נקבע כי החזקה לשם עיסוק בזנות אינה מוציאה בהכרח מטרות אחרות נוספות של ההחזקה. כך, שיתכן כי מחזיק דירה לשם זנות ישתמש בה גם לשם מגורים.

 

בנוסף, נקבע כי אישה העוסקת בזנות יכולה להיות זו שמחזיקה במקום וכי אין חובה כי המחזיק או המנהל יהיה צד שלישי, לשם התגבשות העבירה. עוד נקבע, כי אבן הבוחן תהיה למעשה "הצביון" של המקום כבית בושת או כ"מכון עיסוי" אשר יהיה זה אשר יקנה לו את התואר "מקום לשם זנות".

 

 

בת"פ (ת"א) 231/88 מדינת ישראל נ' רחל פרץ, הורשעה אישה בעבירה של החזקת דירה לשם זנות. היא נהגה לתת עיסוי והרפיה מינית תמורת תשלום בדירה שהייתה בבעלותה ושימשה אותה למגורים. בפסק דין זה נקבע כי החזקת מקום על ידי אישה לשם זנות מהווה עבירה גם אם המקום משמש באותו זמן כדירת מגורים. יש לזכור כי זהו פסק דין ישן (1988) אשר נפסק בקודם "למהפכה החוקתית" (חקיקת חוקי היסוד בשנות ה-90) אשר הקנתה לזכויות הפרט (חופש העיסוק בעניינינו) – מדרג נורמטיבי עליון.

 

 

ניתן לומר, כי הלכה למעשה, בעידן הנוכחי, בכל הנוגע לאכיפת החוק האוסר על "החזקת מקומות לשם זנות", המשטרה מתמקדת באיתור מקומות בהם מוחזקות נשים בכפייה ואשר בהם מתקיימים אלמנטים של סרסרות וסחר בנשים. זהו למעשה הערך החברתי המוגן. חופש העיסוק של העוסקת במתן שירותי מין כאלה או אחרים, מוגן במידה רבה ע"י חופש העיסוק.  

 

לנוכח הענישה החמורה שנקבעה לעבירות בתחום הזנות, במקרה ונחשדת בעבירה הקשורה לתחום זה, מומלץ להתייעץ באופן מיידי עם עורך דין פלילי החל משלביו הראשוניים של ההליך. עורך דין פלילי דן נתיב בקיא בתחום זה וישמח לעמוד לשירותך.